ילד אומר סליחה אבל לא מתכוון? איך ללמד אותו להתנצל באמת

"תבקש סליחה מאחיך." "סליחה..." וממשיך בשלו. מוכר?

כל הורה מכיר את הרגע הזה: הילד עשה משהו לא בסדר, אנחנו אומרים לו "תבקש סליחה", והוא זורק את המילה לחלל האוויר בלי לעצור לרגע. הבעיה היא לא שהוא לא מבקש סליחה, הבעיה היא שהוא לא באמת מבין למה. וכשזה קורה שוב ושוב, אנחנו מתעקשים: "תתכוון לזה", "זה לא באמת סליחה", "על מה אתה מבקש סליחה בכלל, אתה יודע?". ובין כולנו, הווריאציות האלה לא באמת עוזרות.

למה ילדים אומרים סליחה בלי להתכוון לזה

ילדים לומדים מהר מאוד ש"סליחה" היא מילת קסם שסוגרת עניין. הם אומרים אותה, ההורה מפסיק להתעצבן, והחיים ממשיכים. אבל אם המילה יוצאת בלי שהילד עצר לרגע להבין מה עשה ולמי זה פגע, היא לא מלמדת אותו כלום. היא רק מלמדת אותו איך לצאת מהמצב מהר.

בסשן טיפולי בהנסט, שילי (שם בדוי) ישבה עם צ'רלי הארנבון על הברכיים. בלו, הכלב, ניגש לרחרח ולקבל תשומת לב, ושילי דחפה אותו בכוח ואמרה: "אתה לא". אמרתי לה: "וואו בלו, זה ממש מעליב אם ככה היו דוחפים אותי. אני במקומך הייתי מתרחקת." שילי מלמלה "סליחה", בטון שלא ממש ביקש סליחה ולא התכוון לזה.

למה ההתעקשות "תתכוון לזה" לא עוזרת

ההורים שלנו מגיבים אוטומטית: "לא, תבקש סליחה ותתכוון לזה", או "זה לא באמת סליחה, תבקש שוב". הבעיה היא שהדרישה הזו מפעילה עוד יותר את הילד להגן על עצמו, ולא לחשוב על מי שנפגע. הוא לומד לחזור על המילה בקול יותר משכנע, לא להבין למה היא נחוצה.

במקום להתעקש על עוד "סליחה" אחת, שווה לעבור למקום אחר לגמרי: להתייחס למי שנפגע.

מה שעובד במקום: להתייחס לקורבן, לא לדרוש התנצלות

בסשן עם שילי, לא דרשתי סליחה נוספת. פניתי לבלו וליטפתי אותו: "אתה צודק, זה באמת מעליב שדוחפים אותך ולא רוצים אותך. זה בסדר שתיקח לך את הזמן, וכשתרגיש שאתה רוצה, תנסה שוב להתקרב." נתתי לבלו לגיטימציה להתרחק מהילדה שדחפה אותו.

לאט לאט, זה מחלחל: מי שפוגע, אנשים מתרחקים ממנו. ואף אחד לא באמת רוצה שיתרחקו ממנו. שילי הבינה, בלי שאף אחד הכריח אותה להבין, שכדי שבלו יתקרב אליה, היא צריכה להפסיק לדחוף אותו. וכשבפעם הבאה היא לא שמה לב וצ'רלי קיבל ממנה מכה בטעות, היא אמרה "סליחה, סליחה, סליחה" והפעם באמת התכוונה לזה.

איך עושים את זה בבית, בלי ארנב וכלב

אין צורך בחיות מחמד כדי להשתמש בעקרון הזה. אפשר להשתמש בו בכל מצב בין אחים או בין ילד לחבר:

במקום "תבקש סליחה מאחיך", נסו לפנות ישירות למי שנפגע: "וואו, זה ממש לא נעים כשדוחפים אותך ככה."
תנו למי שנפגע לגיטימציה להרגיש נפגע ולהתרחק, בלי למהר "לעשות שלום".
חכו. הילד שפגע צריך לראות את התוצאה, לא רק לשמוע עליה.
אם מגיעה סליחה, אפילו לא מושלמת, קבלו אותה בלי לבדוק אותה ב"מבחן כוונות". ההבנה מגיעה בהדרגה, לא ברגע אחד.

כשילד רואה שהתייחסות לצד השני היא הדבר החשוב, ולא המילה עצמה, הוא לומד את מה שאנחנו באמת רוצים שהוא ילמד: אמפתיה אמיתית, לא ביצוע של טקס.

אם ילד מתקשה שוב ושוב להבין את ההשפעה שלו על אחרים, ולא רק במילה "סליחה", זה יכול להעיד על קושי בוויסות רגשי או בקריאת מצבים חברתיים ששווה לבדוק עם איש מקצוע.

רוצים לשמוע עוד סיפורים כאלה מהחדר הטיפולי? מוזמנים ליצור קשר ולשמוע איך טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים יכול לעזור גם לילד שלכם.